<h1>אהל מועד שער מועד קטן דרך ה'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ובשלשתן אוכלין ושותין כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא ישן. יחיד שקבל עליו תענית והתנה שיהא מותר לאכול אפי' לאחר שישן הכל לפי תנאו.
<h2>דף יג.</h2>
מלבד תענית של ט"ב צריכין כל ישראל להתענות ג' תעניות בכל שנה והם צום הד' וזהו י"ז בתמוז וצום הז' שזהו צום גדליה וצום היו"ד וזהו יו"ד בטבת ולא נהגו להחמיר בהם כחומרת ט"ב.
כל רחיצת מצוה מותרת בט"ב ונט"י לתפי' מצוה ולהקביל פני רבו מותר לעבור במים להקביל פני שכינה לכ"ש. מותר להעביר במים לכלוך טיט או צואה ומעביר במים לכלוך שע"ג עיניו. שומרי פירות עוברין במים אפי' עד צוארן.
<h2>דף כו:</h2>
משנכנס אב ממעטין בשמחה ואין כונסין נשים אבל מארסין אפי' בט"ב שלא יבא אחר ויקדמנה ואין עושין סעודת אירוסין ואין בונין בנין של שמחה.
<h2>דף כט:</h2>
שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה כל הימים שלפני התענית אסורין לספר ולכבס שום בגד ואפי' לכבס ולהניח עד אחר ט"ב אסור כלי פשתן ישנים אין בהם משום גיהוץ ובכלי צמר אפי' ישנים אסור הגיהוץ ואפי' להניח לאחר השבת וגיהוץ שלנו אסור בין בחדשים בין בישנים ולכבס ולהניח מותר. כבוס שלנו כמלאכת עראי הוא וכבוס הוא שעושין במי נהר בלא אפר. וגיהוץ עושין במי אפר ובמים חמים ונקרא בוגידה. כלי פשתן בכל מקום אסור ללבשם בשבת שחל ט"ב להיות בתוכה בימים שלפני ט"ב ואפי' נתכבסו קודם לכן אסורין בין ללבוש בין להציע המטה ואפי' במטפחות הידים והשולחן הכל אסור ואומ' אהר"א כלי פשתן מותר לכבס כבוס שלנו וכיון שאין בהם משום גיהוץ מותרין בכבוס ובגיהוץ ולא ביאר אם ללבוש אם להניח ונר' דלכבס ולהניח קאמר ויש מתירי' כבוס שלנו בכלי פשתן ואפי' ללבוש והר"מ אוסר אפי' כבוס שלנו ואפי' בכלי פשתן אע"פ שאינו רוצה ללבשם אלא לכבס ולהניח וכן נראה דעת הגאון ר"י שלא הביא זה החילוק דכבוס וגיהוץ בין שלנו בין שלהם ונהגו שלא ליכנס במרחץ בשבת זו ותספורת אסור א' שערו וא' כל שער שבו אא"כ מעכב אכילה.
ט"ב שחל בשבת מעלה על שולחנו כל מה שירצה ואינו אסור כלום לא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש המטה ולפני אותה שבת מותר לספר ולכבס אלא שנהגו שלא להסתפר משנכנס אב ובמ"ש אין אומ' ויהי נועם לפי שהוסד על הקמת המשכן ומברך בורא מאורי האש ובנ"י יתבא' אם מבדילין.
כשחל ט"ב בא' בשבת יש מבדילין במוצאי התענית קודם שיאכל והרמב"ן או' דאין לנו הבדלה על הכוס בט"ב שחל להיות בא' בשבת אלא דיו בהבדלה שמבדיל בתפי' ומיהו צריך לברך ברכת מאורי האש כשיאותו לאורו ודין זה כבר נתבאר בנ"ב מדרך הבדלה.
<h2>דף ל.</h2>
עט"ב לא יאכל אדם בסעודה המפסיק בה שני תבשילין ואע"פ שהן ממין א' דכל שני מיני קדרה או שני מיני אלפס נקראין תבשילין בכל מקום אבל בקדירה א' אפי' כמה מיני תבשילין אחד הם כת' הראי"ג ולדעת רש"י כל שני מינין אפי' בקדרה אחת אסורין ודבר שהוא נאכל כמות שהוא חי כגבינה נק' תבשיל לענין זה וכן העידו שרי"א היה אוסר ביצים וגבינה אפי' בקדרה א' ומן האחרונים מתירין כל שני מינין בקדרה א' ומיני פירות וירקות כשהן חיין אפי' מינין הרבה מותר ללפת בהן את הפת והרא"ה כתב דאפי' מבושלין מותר בפירות כל שהוא שמן הראשון עליהם. כשם שאסור עט"ב לאכול בסעודה המפסקת שני תבשילין כך אסור לאכול בשר ולשתות יין. האוכל קודם חצות אע"פ שהיא סעודה המפסיק בה [אוכל] שני תבשילין ומותר בכל אלה וסעודה המפסקת היא אותה שסועד וסומך דעתו עליה לשם תענית. בשר מליח שנשתהה במלח יותר משיעור שני ימים ולילה אחד מותר אלא שנהגו שלא לאכול. כתב הרמב"ן סעודה המפסיק בה כל שאינו עתיד לסעוד סעודה אחרת של קביעות אע"פ שדעתו לאכול עראי ומנהג חסידים להביא עט"ב פת חריבה ושורין אותה במים ויושבין בין תנור וכירים.
כל שהוא מחמת ט"ב שזהו סעודה המפסיק בה שאכל אותה מט' שעות ולמעלה לדעת רוב החכמים הואיל והתחיל באבלות אסור אח"ך לרחוץ אפי' פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך בט"ב משום דהוי הנאה דלאחר שעה אבל אינו נוהג כשאר דיני אבלות אלא משתחשך ודעת הגאון ר"י נר' שמותר לרחוץ עד שתחשך ונר' לאהר"א שאם התנה תנאו מועיל לרחיצה וסיכה עד שקיעת החמה.
כל מצות ל"ת הנוהגות באבל נוהגות בט"ב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואסור לקרות ואפי' במקום שאינו רגיל לקרות אבל קורא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותשב"ר בטלים.
והנהיגו הזקנים והנשים לרחוץ מן המנחה ולמעלה את ראשן וסמכו ע"מ שאמרו בהגדה כי משיח נולד ביום החורבן והנשים חלושות הדעת וכדי שלא להתיאש מן הגאולה הנהיגו אותן בזה כדי שתהיינה זכורות הגאולה. אין שואלין בשלום חברים בט"ב אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. בט"ב אפי' יחיד המתפלל צריך להזכיר מעין המאורע ומאי ניהו נחם ה' אלהינו ונהגו לאומרו בבונה ירושלם. כת' הרמב"ן נהגו העם קצתו שלא לקרות פ' הקרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש ר' ישמעאל בט"ב בבהכ"נ לפי שאסור לקרות בתורה ואין לנו אסור בסדר היום שהרי קורא ק"ש ומברך לפניה ולאחריה וכן קורין בתורה בענינו של יום.
<h2>דף ל:</h2>
מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בט"ב אין עושין ובכל מקום ת"ח בטלים ופרקמטיא כמלאכה היא ומלאכת האבד מותרת כדרך שאמרו בחש"מ.
אע"פ שיש ליוה"ך קבלה והפסק שאינו אוכל אלא עד זמן תוספת שלו בט"ב אין בו איסור אלא בה"ש ואע"פ שפוסק חוזר ואוכל עד בה"ש וכ"כ הגאונים וכן דעת הרמב"ן וכן פסקו האחרונים.
[ברכות ל"א ע"א] אמר ר' יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעה"ז כלומר בגלות שנ' אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בזמן שיאמרו הגדיל ה' לעשות עם אלה.
